בְּחוֹלֵי כַּרְבָּלָה זָרַח אוֹר אֱמוּנָה,
חֻסֵיין בֶּן עֲלִי – לֶהָבָה נְכוֹנָה.
עָמַד מוּל חֹשֶׁךְ בְּלֵב אַמִּיץ,
קוֹלוֹ קָרָא: צֶדֶק לָנֶצַח יָפִיץ.
בְּדָמוֹ חָתַם בְּרִית שֶׁל אוֹר,
שֶׁל חֵרוּת אָדָם וְתִקְוָה לְדוֹר.
צִמְאוֹן הַיְּלָדִים, דִּמְעַת הַשָּׁמַיִם,
עֵד לְאַהֲבָתוֹ בֵּין שְׁנֵי עוֹלָמִים.
לֹא נָפַל רוּחוֹ בְּיוֹם הַקָּרָב,
כִּי הָיָה סֵמֶל לְדֹר וָדָר.
וּשְׁמוֹ נִלְחָשׁ בְּכָל לֵב כָּבוּי:
חֻסֵיין חַי – בְּקוֹל הַצִּדְקוּת הַשָּׁלוּי.